סקירת שכונות

ירושלים כמאחדת את ישראל-
ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו (תהילים קכ"ב ג')

שכונות בירושלים

השכונה הראשונה מחוץ לחומת העיר העתיקה הייתה משכנות שאננים שנוסדה ב- 1860.
שכונות ותיקות נוספות הן: נחלת שבעה - 1869 ,מאה שערים ב- 1874. ב- 1886 היהודים הספרדים הקימו את מחנה יהודה ,ב- 1891 שכונת הבוכרים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה ירושלים להתרחב ובין השנים 1921-1927 הוקמו השכונות: רחביה,תלפיות ,בית הכרם (1921) וקריית שמואל. אחרי מלחמת ששת הימים ירושלים התרחבה מאד: הוקמה שכ' רמת אשכול, אחריה נבנו נווה יעקב ורמות בצפון העיר, גילה בדרום בסמוך לדרך לבית לחם.

שכונת רחביה

אחת השכונות היפות בירושלים, המטייל ברחובות השכונה מגלה בה רחובות על שם משוררי ספרד וחכמיה כמו הרמב"ם (שד' בן מימון) הרמב"ן, אבן גבירול, אבן עזרא, אברבנאל וכו'. בשכונה זו נמצאים בניני המוסדות הלאומיים:הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד ויד בן צבי. כמו כן בתי כנסת חשובים: היכל שלמה, בית הכנסת הגדול, בתי הכנסת "ישורון" ועוד.

רחביה משתרעת מדרום מערב לרח' קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', גובלת בשכונת נחלאות מצפון ובשכונת טלביה ובקטמון מדרום, ושערי חסד ממערב.

השכונה הוקמה בסוף שנות ה- 20 של המאה ה- 20 על אדמות שהיו בבעלותה של הכנסייה היוונית אורתודוכסית ואשר נמכרו לחב' הכשרת הישוב - 1923.

החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה ריכרד קאופמן שתיכנן אותה כשכונת גנים. בתקנות דאז הותר רק לשני רחובות בשולי השכונה לפתוח בתי מסחר, זאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי. הרחובות שנועדו לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים.

כיום נחשבת רחביה לשכונה יוקרתית מפותחת ומבוקשת ביותר , וקרובה למרכזים התרבותיים והמסחריים של העיר.

השכונה שוקקת חיים ופעילות מסוגים שונים:

ברחובות רואים אוכלוסיה מגוונת דתיים וחילונים ,זוגות צעירים דתיים עם ילדים עוברים לגור בשכונה, סטודנטים שבוחרים לגור בשכונה בגלל הקרבה לכל המוסדות האקדמיים - בצלאל, האוניברסיטה העברית בגבעת רם,המכללות השונות במרכז העיר,רח' עזה הפך להיות שנקין הקטנה של ירושלים... בתים חדשים נבנים, כל פוטנציאל נדל"ן ממוצא, תוספות בניה על הגגות, בכל בית שני נעשה איזה שיפוץ שדרוג..תופעת היזמות פורחת.

שכונת שערי חסד

הוקמה ב-1909 על שטח של כ- 40 דונם בעלת אופי הדתי שמרני.
השכונה משתרעת בין שכונת הנחלאות רחביה ובתי וולפסון-בצפון ברח' הגר"א ובית הכנסת בית זבול.

את מקום בתי האבן צמודי הקרקע תפסו בתי דירות מפוארים שהקנו לשכונה אופי יוקרתי , גם אופי התושבים בשכונה השתנה וחלק גדול מהם חרדים אמידים ממוצא אנגלו סקסי.

בתי כנסת ידועים בשכונה - בית הכנסת הגר"א השטיבלך הישן.בית הכנסת קהל חסידים במזרח ברח' אוסישקין בדרום ברח' אבן שפרוט והר"ן ובמערב ברח' דיסקין.

שכונת טלביה

השכונה גובלת בצפון עם שכונת רחביה, בדרום עם שכונת קטמון, בצדה המזרחי גן הפעמון ובמערבי משכן הנשיא ומוסדות התרבות סביבו. תכנון ובנית שכונת טלביה החלו בראשית שנות העשרים של המאה ה- 20.

ערבים נוצרים רכשו קרקעות הישר מהכנסייה על מנת להקים לעצמם בתי מגורים או בתים להשכרה. בתי השכונה נבנו על ידי משפחות ערביות מהמעמד הבינוני ומעלה והשתייכו ברובן לעדה הקתולית או היוונית אורתודוקסית גם משפחות ארמניות ,אך לא היו בשכונה משפחות מוסלמיות.

בטלביה שכנו מספר רב של קונסוליות , רובן ברח' בלפור - שנקרא רח' הקונסולים.

החל מאמצע שנות השלושים עברו להתגורר בטלביה משפחות יהודיות בבתים שכורים בשל הרצון לגור בסמיכות לשכונת רחביה היהודית. בפברואר 1948 התושבים הערבים החלו לעזוב את טלביה וב- 14 למאי כאשר בוטל אזור הביטחון,יום לפני סיום המנדט , נטשו התושבים הערבים את בתיהם. הבתים שננטשו נתפסו ע"י משפחות יהודיות, בהדרגה שבה השכונה להיות שכונה בורגנית של בעלי מקצועות חופשיים אקדמאים ואנשי ממשל.

בראשית שנות השישים על שטחים פנויים ,ברחובות פינסקר ודובנוב ניבנו וילות פרטיות שהידועה בהם הווילה של שרובר. שטח נוסף פנוי ברחובות שופן והנשיא נבנה תיאטרון ירושלים ,מוזיאון לאמנות האיסלם, בנין לשכת עורכי הדין, בית הכנסת מעלות.. וברח' הנשיא משכן הנשיא ב- 1971.

החל משנות השמונים חל שינוי באוכלוסיית השכונה, חלק מהפרופסורים שעברו לטלביה בשנות החמישים הלכו לעולמם או עברו דירה, בתים רבים נקנו על ידי משפחות אמידות, רובן דתיות או מסורתיות של עולים מצרפת מאנגליה או מארצות הברית.

בירושלים החל תהליך של התברגנות בשכונות המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, טלביה, קטמון, בקעה. לשכונות אלו צביון ארכיטקטוני ייחודי ורמת רווחה גבוהה, "בית ערבי" הפך להיות סמל לרמת חיים גבוהה.

אחרי 1948 השתקעו עולים ופליטים בשכונות הערביות שהתפנו מתושביהן, ואשר בחלקן הייתה איכות דיור גבוהה. נוצרה חוסר התאמה בין הרמה הארכיטקטונית הגבוהה של הבתים לבין מעמדה הנמוך של האוכלוסייה.

המעמד הבינוני עבר תהליך של העדפת מגורים עירוניים מובהקים צפופים ותוססים. תהליך חזרה לעיר. התעניינות גוברת בישן ובדמוי ישן כתוצאה מהתעניינות בהיסטוריה. התרפקות על הסגנון הארכיטקטוני הישן והאווירה של הנוף הבנוי סביבו. נוצר ביקוש לבתים פרטיים ישנים בעלי מבנה אדריכלי מיוחד וצמוד קרקע.

היום אחרי מימוש כל התהליכים האלו גם בסיוע המוסדות, וכאשר השירותים הציבוריים והחברתיים השתפרו, הביקוש רק עולה. ההיצע קטן. אלו בין היתר התהליכים שהביאו את המושבה הגרמנית, בקעה, טלביה וקטמון לכל כך מבוקשות.רחוב עמק רפאים שוקק חיים עמוס בבתי קפה מסחר, כמעט שאין מקום פנוי ,שנקין של ירושלים ,אוירה ייחודית המושכת אנשים מכל הארץ,ובמרחק כמה צעדים ממוקמים בתי המגורים באווירה פסטורלית.

שכונות כמו עין כרם ומלחה אמנם מבוקשות אבל לא באותה מידה ולא עברו אותו תהליך מאחר ולא ממוקמות במרכז. גם כאן היזמות פורחת ,ועוד זמן קצר גם זה יהיה היסטוריה, למען ההיסטוריה שלנו והשורשים שלנו חובה עלינו לחנך ולדאוג בנושא השימור כפי שנעשה בכל העולם.